Drash for Passover Seventh Day

As you know, I don't usually post in Hebrew but...the President of our congregation asked me to give a drash on the last day of Pesach as our Rabbi is out-of-town.  So here it is.  Okay,  students of Hebrew:  your assignment is to translate into English and submit for grading!

עליה לארץ, זה כמו להתחתן ולהתחיל חיים כבן זוג.  אתם זוכרים איך היה?

כל פעולה בחיים, כל שגרה, אתה צריך לעשות באופן שונה, כי עכשיו יש לך שותפה בבית.  יש חוקים חדשים בבית.  כל מה שאני עושה, יש השפעה על בין בני זוג.  לשנה הראשונה לפחות, מי שהתחתן חי כמה שהוא הולך, כויכול, על קליפות ביצים.  ונאמר שברגע שאתה מפסיק לחיות ככה, זה הרגע שנגמר ה "ירח דבש." ככה הולך התחלת חיים נשואים.  אבל האספקט הכי חשוב, הוא שכל אחד שואל ושואל:  איך זה משנה עכשיו, כאשר אתה נשוי?  וכאשר שואלים, לפעמים צריך לחשוב רגע ושניים לפני שאתה עונה. 

איך זה דומה לעליה לארץ?

גם אחרי עליה לארץ, אתה צריך לעשות באופן שונה, כל פועלת חיים.  כמוכן, אנשים שואלים:  איך שונה לעשות "זה" בארץ?  ולפעמים, צריך לחשוב רגע או שניים כדי לענות על השאלה.

ברוח הזאת, שאלו אותי לא רק איש אחד או שני אנשים:  "איך פסח שונה בארץ, מאיך שהיה בחו"ל?"

יש תשובות הומוריסטיות.  למשל, בחו"ל, אם רציתי לקנות משהו עם חמץ אפילו יום לפני פסח, זה לא היה בעיה.  עם אני קניתי עוגיות "אוריוס," שאני אוהב, מייד לפני פסח ולא גמרתי לאכול אותם לפני החג, אנחנה פשוט סגרנו את החבילה, ושמנו אותה בארון עם כל החמץ, סגרנו את הארון ומכרנו את כל מה בפנים לשכן לא יהודי לדולר, ואחרי פסח החזרתי את הדולר וגמרתי לאכול את ה-"אוריוס" שלי.  אין בעיה.  אבל פה בארץ, הסופרמרקט עצמו צריך להיות כשר לפסח, וזה תהליך יותר מסובך מלהכשיר בית.  אז, שבועיים לפני פסח אני נכנסתי לסופר לקנות "אוריוס"...ומצאתי שהכל כבר כשר לפסח.  ומה חשבתי?  מה זה??!  אני יכול לגמור חבילת "אוריוס" לפני פסח!  ועכשיו אני צריך לחיות בלי "אוריוס" לא רק שבוע, אלא שלושה שבועות!  זה כבר מקוצה!

הומור בצד, יש כמה הבדלים.  בסוף הסדר, בחו"ל, אומרים: "לשנה הבאה בירושלים."  פה בארץ אומרים: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה." זה לא הבדל כל כך גדול.  יותר משמעותי, פה עשינו את כל הסדר בעברית.  בחו"ל, היינו עושים בעיקר באנגלית, ובעברית רק החלקים ששרים.

אבל ההבדל הכי משמעותי, הוא שבארץ עושים רק סדר אחד.  לכן, כשגמרנו את הסדר, התאכזבתי יותר מקצת שלא נעשה למחרת.

למה עושים שני סדרים בחו"ל?  ההלכה מבוססת על שבעולם העתיק, לא היו שני דברים שיש לנו היום.  אחד, לא יכלו לחזות באופן מדויק, את הופעת החודש.  היה אפשר לחזות רק כבין שני ימים.  ודבר שני, לא היתה תקשורת מיידית כמו שיש לנו היום.  לכן, מהרגע שחל הופעת החודש בירושלים, לא היה אפשר להודיע לקהילות בחו"ל בזמן.  לכן, לפי ההלכה מכפילים כל חג, לא רק פסח, בחו"ל.  למה לא מתירים לעשות יום טוב אחד היום?  היום בכל זאת יכולים לחזות מדיוק.  ויש לנו תקשורת מיידית.  אז למה לא מקלים ההלכה?  יש רבנים שאומרים:  בחו"ל צריכים להכפל חגים, כדי להגיע לאותה רמת רוחניות, שאפשר להסיג ביום אחד בארץ.  לפעמים מתריד קצת להכפל חגים; אני לא מתבייש להודות. 

אבל בקשר לסדר פסח, להכפל מרגיש נכון.  האמת היא, שהיום גם בארץ קשה להרגיש מספיק רוחני בסדר אחד.  מיד אחרי הסדר הרגשתי, שעם עוד סדר למחר אני אספיק יותר טוב להרגיש שאני עצמי עברתי מעבדות לחרות.  ובסופו של דבר, זאת מטרת הסדר.

מענין, שאני לא לבד לדעוג על זה.  כמה פעמים אני שמעתי פה בבית הכנסת, על האתגר לעשות חוויה טראנספורמטיבית ממה שעושים לחג. זה לא רק על מחשבותיי.

אולי אציע שעפילו בארץ כל אחד יעשה שני סדרים?  רעיון לא נורה, אבל לא בקלפים.  זה לא יקרא.

יותר טוב מצידי להציע, שינוי בחשיבה.  אילה שעושים סדר כל שנה ושנה, מגיעים למקום שיכולים לעשותו כמעת באופן אוטומטי.  וחושבים על סדר כמקרא משפחתי וחברתי.  וסדר פסח, הוא זה גמכן.  אבל החי חשוב, הוא להרגיש שאתה הייתה שם עם עם ישראל.  במילים של המשנה:  בכל דור ודור חיב אדם לראות את אצמו כאילו הוא יצא ממצריים.  או שסדר פסח צריך להיות, במילים של יושבת ראש שלנו, "חוויה מעצבת."  זה החי חשוב.  איך להגיע למקום ההוא, איך לעשות פסח עם כוונה?  לכל אחד עם הגישה שלו.  זה השורש.  בכל מקרא, מסופו של היום הזה יש לנו 358 יום עד פסח הבא, לחשוב על זה!  חג שמח!